כשבוחנים אזור יין, הרבה פעמים ניתן לזהות בו דמות אייקונית, כזו שנהפכה במשך השנים לחלק בלתי נפרד מתמונת הנוף שלו. בדרך כלל יהיו אלו טיפוסים עם סיפור מעניין, למשל בעלים של יקב חלוצי, או יצרן מרדן שאחראי למהפך תפישתי ששינה את פני הייננות במכורתו. לעתים מדובר פשוט ביינן או ייננית שמתאפיינים באישיות יוצאת דופן או אף שנויה במחלוקת. כך או כך, מכנה משותף אחד חייב להתקיים: תחסירו את אותה דמות מאזור פועלה והאזור יאבד חלק לא מבוטל מקסמו ומצבעוניותו.
לישראל, מדינת יין בראשית ימיה, אין עדיין מסורת ארוכת-יומין שניתן להתפאר בה. מאידך, יש לנו את היכולת לחזות במו עינינו ובזמן אמת בתהליך התפתחותם של יקבים ואנשי יין מקומיים, שידובר בהם בעתיד כסמלים אזוריים. זאב דוניה מיקב סוסון-ים, האיש שאחראי לבקבוק שבידיכם, הוא בהחלט אחד מהם.
דוניה הוא דמות ציורית, והיינות שהוא מפיק מכרמיו הם תמונת ראי של אישיותו יוצאת הדופן. הם לא הולכים בתלם המקובל ולא ניתנים להגדרה מדויקת, מה שבוודאי מתאים למי שהגיע אל היין מעולמות הקולנוע והאמנות, המוסיקה והספרות, הפילוסופיה וההווי הבוהמייני של דור הביט.
ב-1994 דוניה ביים והפיק סרט תעודי בשם "בשכיבה במקום אפל וקריר" על יין בארץ ישראל. כך פגש את חלוצי תעשיית היין, וחברות נפש נקשרה בינו לבין רוני ג׳יימס הכורם המיתולוגי, היינן והמייסד של יקב צרעה, שהלך מאז לעולמו. ב-1999 עשה זאב עם שוקי ישוב מיקב עגור חבית ניסיונית, ותוך כדי התהליך, כשהבין שהתאהב בעשיית יין, דוניה החליט לטעת כרם. הוא עזב את רמת גן ועבר לגור בבר גיורא שבהרי ירושלים. לבית הייתה חלקה חקלאית מוקפת צמחיה טבעית בה נטע כרם של 6.5 דונם. לכרם שלו בחר דוניה זנים יוצאי דופן, בטח לאותה תקופה, כמו זינפנדל ופטיט סירה שאותם הכיר משהות בארצות הברית. את הייעוץ וההכוונה שקיבל מרוני ג׳יימס יישם כלשונם: 1.50 מ' מפרידים בין שורה לשורה, הגפנים נמוכות מאד ונטועות קרובות זו לזו, 75 ס"מ בין האחת לרעותה, בדיוק מחצית המרחק המקובל. הצפיפות שמה את הגפנים במצב של סטרס והתוצאה היא פרי מרוכז וארומטי, שגידולו מחייב עבודה ידנית מאומצת. על מנת להשלים את התמונה השתלם דוניה בחקלאות אורגנית ושאב השראה מהחקלאות הביו-דינמית של הכורם פורץ הדרך ניקולא ז׳ולי מעמק הלואר בצרפת.
לאורך השנים רכש היקב פרי מחלקות יוצאות דופן ברחבי הארץ, כמו למשל שנין בלאן בן 40 שנה מכרם לנגר בקדרון, ממנו הופקו יינות נפלאים שקיבלו את השם ג׳יימס כמחווה לחבר האהוב שנפטר, או מאייל מילס בכרם בן זמרה, אך השאיפה היא להיות יקב אסטייט, קרי יקב המגדל את כל ענביו.
את היקב, בו הוא משמש גם מארח למופת, מיקם דוניה בחצר הבית, פוסטרים של סרטים וספרים שהם מקורות השראה מעטרים את קירותיו כמו גם את התוויות המרובות של היינות שהוא מציע. ״ייננות בשבילי היא יצירה טוטאלית" הוא מעיד. "כיוצר קולנוע שאפתי להיות קולנוען עצמאי, וכיוצר יין אני פועל באותו אופן. מערכת קבלת ההחלטות שלי מושפעת אך ורק מהשאיפה לאיכות מכסימלית. אין מקום לפשרות. כיינן, אני לא מחליט מראש לאן אני רוצה להגיע אלא נותן ליין שלי להביא את עצמו למקום הנכון שלו".
ליינות של זאב שמות שמתכתבים עם גיבורי התרבות שעיצבו את חייו, כמו עמוס עוז, ג'ון לנון, פליני או אנטואן סנט אכזופרי, וביקור ביקב, שהוא חובה בכל סיור יקבים באזור הרי יהודה, תמיד גולש לשיחות מרתקות שמשלבות בין יין, אמנות ופילוסופיה. כיום מיוצרים ביקב כ-45,000 בקבוקי סוסון ים מהזנים שנין בלאן, זינפנדל (פרימיטיבו), סירה, קונואז, פטיט סירה (דוריף), גרנאש, מורבדר וסנסו. חלק מהיינות, אלה מסדרת וויילד, תססו ספונטנית עם השמרים הטבעיים שעליהם. "הכוונה היא לייצר יין מקומי, שיבטא את אזור הגידול, ובכך לשמור על ייחודו" מספר זאב על יצירת סדרת וויילד. "זה מחייב שימוש בשמר בר, ייחודי לכרם, ולא בשמר מתורבת המגיע מצרפת, איטליה, ספרד ועוד. ובל נטעה: השמר המתורבת הוא שמר מעולה שנבחר בקפידה מתוך מאות מועמדים (שמאכלסים כל כרם) אבל אני מחפש את אלו שנמצאים אצלי בכרם באופן טבעי". ״בסוסון ים אין כוונה לעצב את היין, לשלוט ולכוון את תהליכי הייצור" מספר זאב. "הענבים הם אלה שמעצבים את היינות של אותה שנה. השלב היחידי בו קיימת התערבות ברורה שלי היא קביעת הבלנד ותערובת הזנים של היין בבציר נתון. לפעמים בלילה, כשאני מתקשה לישון אני יושב בין החביות ומקשיב להן״.
סופי שבוע הם זמן נהדר לבקר ביקב, ואנחנו מבטיחים לכם חוויה מיוחדת במינה. מהנה, מרתקת וממלאת השראה.